כמעט כל מי שעוסק בפעילות ספורטיבית עצימה חווה בזמן זה או אחר כאבי שרירים למחרת יום האימונים. ישנם שני סוגים של כאבי שריריםהקשורים לפעילות גופנית, האחד הם כאבים מיידיים שמופיעים בזמן מאמץ או מיד בסיומו שקשורים בהפרעות בהספקת חמצן או / ו בהצטברות חומרי פסולת כגון חומצת חלב והסוג השני הם כאבים מושהים אשר מופיעים שעות או ימים לאחר סיום המאמץ. 

כבר בשנת 1902 (Hough 1902 ) מצא שעבודה קשה בשרירים בלתי מאומנים גרמה לקרעים מיקרוסקופיים (Microtrauma ) או קרעים של התאים, כאשר קרעים אלו גרמו לנזקים לתאי השריר ולרצועות החיבור שלהם. כאשר הכאב התמקד בעיקר קרוב לצומת שריר / גיד.עם התקדמות המדע בשנת 1984 ( Amstrong & Friden 1984) מצאו שספורטאים מדווחים לעיתים קרובות על כאבים ניכרים בשרירים שהיו פעילים לרוב אחרי:

•  אימון עצים מאוד
• אימונים עוקבים וקשים יום אחר יום.
• אחרי תחרות.

ככל שהמאמץ היה קשה וארוך יותר כך גם הייתה השפעת הכאב / חוסר הנוחיות. תופעה זו הוגדרה ככאבי שרירים מאוחרים – D.O.M.S  Delayed onset muscular soreness  כאשר מילת המפתח כאן זה מאמץ בלתי מוכר לשרירים. מפני שבמשך אימונים רגילים לרוב לא מופיעות השפעות אלו. טעות לחשוב שכאבים אלו הם תוצאה של הצטברות חומצת חלב, מפני שכמות חומצת החלב בזמן D.O.M.S נמוכה. הסיבה לכך הינה נזקים לתאי השריר בעיקר לרצועות החיבור כמו כן תלישתם של חלבוני החיבור (Actin  & Myosin).

הוכחות עדכניות מראות שיש לפחות שלושה סוגי D.O.M.S

א'  מופיע אחרי כ- 24-48 שעות לאחר אימונים עצמים אצל רצים מאומנים.
ב' מופיע אחרי כ- 4-6 יום אחרי אימון אקצנטרי עצים אצל רצים בלתי מאומים.
ג'  מופיע כנזק כרוני אצל רצים מאומנים למרחקים, שכנראה נגרמו בגלל אי שיוון בביצוע של השרירים. (מצב זה נמצא גם אצל רצים במצב של אימון יתר).

רוב הכאבים מאופיינים  בנפיחות וקשיחות כאשר טווח התנועה שלהם קטן והיכולת למתיחתם מוגבלת. הסיבות לכאבים אלו אינן ברורות עדיין לגמרי. אבל רמת הכאב קשור לעצימות לסוג  ולמשך האימון. אך מעל הכול הנקודה החשובה שיש לזכור במצב  של D.O.M.S  זה שהשריר היה בעומס יתר ומצב זה לאורך זמן הוא מדד חזק על האפשרות  שהספורטאי נמצא במצב או בדרך למצב של אימון יתר.

מחקרים נוספים מראים קשר בין סוג ההתכווצות לדרגת הכאב:

א' הכאבים החזקים ביותר וגם הזמן שנדרש עד שנעלמו היו לאחר התכווצות אקסצנטריט כגון ניתורים רבים , ריצה בירידה.
ב' במקום השני היה לאחר התכווצות איזומטרית.
ג' במקום השלישי בעוצמת האי נוחות היה לאחר התכווצות  קונצנטרית.

כאשר כמעט בכל המקרים שיא הכאב הופיע יום עד יומיים לאחר האימון.

הטיפול בכאבים אלו הוא המשך הפעילות אך בעצימות קלה יותר. כמו כן חימום השרירים וביצוע תרגילי מתיחות . לרוב מספר שעות לאחר האימון הכאבים חוזרים , אך במשך האימון ישנה תחושת הקלה. כטיפול מונע חלקי מומלץ חימום איכותי ושחרור בסוף האימון וכטיפול מונע אמיתי מומלץ ליישם את עקרון ההדרגתיות באימון!

אליעזר רוזן - מאמן אתלטיקה וכושר