מניעת פציעות ספורט - First of all find the cause

נושא פציעות הספורט הינו רחב ביותר, אך הנושא החשוב ביותר הינו המניעה. כמעט בלתי אפשרי להגדיר את החשיבות במניעת פציעות לאורך קריירה של ספורטאי כשרוני. כך שהכנת תוכנית אימונים מקצועית לפי עקרונות תורת האימון הינה הכרחית ביותר לצימצום סכנת הפציועת.

הקפדה על מספר כללים בסיסיים יעזור לנו מאוד בצימצום הסכנה:

א' -- להקפיד על חימום ושחרור איכותי ( כללי וספציפי לסוג הספורט ).
ב' -- לעלות את עוצמת ( נפח + עצימות ) האימונים בהדרגה ותחת בקרה מתמדת.
ג' -- לבחור נעלי ומשטחי אימון ( ראה כתבה -- The road to success is paved... ) מתאימים.

עוד מספר כללים שרצוי מאוד לזכור בכל הנוגע לפציעות ספורט:

1. פציעות הן לא מעשה ידו של אלוהים. הן נגרמות מאינטראקציה של לפחות 3 גורמים:

א' -- גנטיקת ואנטרופומטריה של הגוף.
ב' -- סביבת האימונים.
ג' -- משיטות האימונים.

2. פציעות הספורט העיקריות הן Over use injury "שעוברות" בדרך כלל דרך מספר שלבים.

א' -- הכאב קל יחסית, מורגש לרוב אחרי האימון למספר שעות .
ב' -- ישנה אי נוחות באימון, לא ממש כאב, אך עוצמתו חלשה מדי בכדי לפגוע בהמשך האימון.
ג' -- האי נוחות מתגברת, מוכר ככאב שמגביל את המשך האימונים.
ד' -- הכאב כבר חריף עד כדי צורך להפסקת האימון ( בפציעות מסוימות זהו כבר שבר מאמץ ).

3. כל פציעה מרמזת שהספורטאי היגע לנקודת שבירה באיזור מסויים בגוף, כאמור לרוב בעקבות אימון בלתי מתאים, שינוי משטחי אימון, עלאת עומס פתאומית ועוד.

4. רוב הפציעות ניתנות לריפוי. במחקר שערך ( Pinshau 1983 ) מצא שתוך 8 שבועות כשלושת רבעים מן הפציעות נרפו רק על ידי שימוש בעצות פשוטות למדי לדוגמת שיטת ה- R.I.C.E . הרבע הנותר שהריפוי היה ממושך מאוד או ללא הצלחה הוסבר בכך שלספורטאי:

א' -- היו בעיות ביו-מכניות חמורות.
ב' -- הפציעות גרמו להתנוונות חמורה בתוך מבנה בעל רצועות חיבור חשובות -- בעיקר גיד אכילס.
ג' -- החל לרוץ / להתאמן עם מפרקים חריגים בעיקר בברכיים, עקבים, ומותניים.

5. רק לעיתים רחוקות זקוקים לצילומי רנטגן או דרך מתוחכמת אחרת כדי להבחין בפציעות ספורט. רוב הפציעות משפעיות על הגידים , רצועות, ושרירים, כך שלא ניתן לראות זאת בצילומי רנטגן. כך שאת רוב הפציעות ניתן לאבחן על ידי ניתוח האימונים בתקופה האחרונה והסימנים הראשונים שהופיעו וגם כמובן על ידי שימוש בזוג ידים מיומנות!.

6. חשוב לציין שצריך לטפל בעיקר בסיבה ולא רק בתוצאה. לכל פציעה יש סיבה, לכן חייבים קודם כל לנטרל את הגורמים לפציעה אחרת לעולם לא נוכל לרפה את הפציעה, וכל הטיפולים למיניהם יהיו לבזבוז זמן ובעיקר כסף רב!.

7. רק לעיתים מנוחה ממלצת כטיפול יעיל. על אף שההיגיון אומר ללא ספק שמנוחה אמור להיות הטיפול היעיל ביותר. המנוחה אומנם מרפא את הכאב האקוטי, אבל אם לא מטפלים בסיבת הפציעה המנוחה תיהיה בלתי יעילה. מיד עם החזרה לאותם האימונים איזור הפציעה חשוף שוב לאותו עומס, כך שתוך זמן קצב יש סיכוי טוב שהפציעה תחזור. לכן ממלץ בדרך כלל להמשיך להתאמן ( ביחד עם טיפול -- שכולל גם חיזוק האיזור !!! ) אבל רק עד סף אי נוחות. עם הטיפול האי נוחות תפחת בהדרגה במשך האימונים ואם הכאב ממשיך אז יש שתי סיבות:

א' -- או שהטיפול לא יעיל-- כולל חיזוק האיזור.
ב' -- או שההבחנה אינה נכונה.


יותר חמור זה מצב שבו ההבחנה והטיפול נכונים אבל אין שיפור במצב. במקרה זה עם תוך 3 - 5 שבועות של טיפולים אין תוצאות חייבים דחוף לעבור בדיקות נוספות ומעמיקות. זה עלול להצביע על פציעה מחלה שאינה קשורה לסוג הספורט למשל סרטן העצם חלילה.

8. לעולם אל תסכים שהמילה האחרונה לגבי הפציעה תהיה מאדם שלא עוסק בתחום הספורט כגון: ( מאמן מקצועי - פיזוטרפיסט ספורט -- רופאה ספורט ). זה מגוחך וגם מסוכן לקבל יעוץ ממישהו שהוא ההיפך הגמור מעולם הספורט.

9. תתרחקו מן הסכין. ישנן מספר פציעות שאומנם זקוקות לניתוח, אבל בכל מקרה הניתוח ( או הזרקת סטריאוידים ) הינם הצעד האחרון אחרי שכל ניסיונות הטיפולים ( כולל דעות מומחים ) נכשלו. הסכנה העיקרית בניתוח זה שאם לא הצליחה או שנעשתה טעות באבחון אין דרך חזרה.

אליעזר רוזן - מאמן אתלטיקה וכושר